מעבר לעיוורון: מסע אישי למציאת שמחה ומשמעות בחיים
לעיתים קרובות, כשאנשים שואלים אותי "מה שלומך?" הם מופתעים לשמוע שאני שמחה. איך יתכן, הם תוהים, שאדם המתמודד עם עיוורון (או כל אתגר משמעותי אחר), מצליח למצוא שמחה ומשמעות בחיים?
יש שיצטטו כאן את חז"ל ויגידו "איזהו העשיר - השמח בחלקו". אך דווקא ההתבוננות במשמעות העמוקה של אמרה זו מעלה שאלה מורכבת יותר: איך אפשר להיות שמח במה שיש, גם כשאיננו מרוצים או מסתפקים במצב הקיים?
במסע האישי שלי לחיים מלאי משמעות גיליתי שהתשובה טמונה ביכולת למצוא ערך בכל אירוע שעובר עלינו בחיים ולראות בו את הטוב. אדם שמפתח יכולת כזו מסוגל למצוא שמחה בכל מצב. זו לא תמימות או אשליה - זוהי בחירה מודעת לראות מעבר למגבלות ולקשיים של הרגע.
הכל זמני, הכל עובר
אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי בהתמודדות עם עיוורון הוא שהחיים מטבעם זמניים. כל מצב, נעים או לא נעים, הוא חולף. המצב הלא נוח של היום עשוי להשתנות או להיעלם מחר. וגם אם לא - אין לנו שליטה על כל המתרחש בחיינו, והדאגה מיותרת כשאין ביכולתנו לשלוט במציאות שנקלענו אליה (במיוחד אם המצב בלתי הפיך).
הדאגה לא רק שאינה מועילה, היא אף פוגעת בבריאותנו. במקום לדאוג, למדתי למצוא שמחה באמצעות פעילות גופנית, תזונה טובה, ועיסוק במה שאני אוהבת. בקיצור - לבחור בתכנים שמיטיבים עם חיי ומחליפים את הדאגות המיותרות.
הזמניות הזו מעוררת תחושת הקלה, והזיכרון של התמודדויות קודמות מעניק כוח להמשיך הלאה. בשילוב עם תמיכת הסביבה, אלה נותנים לי את הכוח להמשיך - אף על פי כן ולמרות הכל.
לחוש את הרגע - חיבור בין גוף, נפש ורוח
בשירות לקהילת העיוורים שהקמתי בפתח תקווה, שמתי דגש מיוחד על השילוב בין גוף לנפש בפעילויות כמו יוגה, זומבה, ריקודי עם וכו'. מניסיוני האישי, פעילויות מסוג זה מחברות אותנו לגוף שלנו ולרגע הנוכחי, ומעניקות תחושת שלמות ושמחה.
הריקוד, למשל, היה תמיד חלק משמעותי בחיי. זו לא סתם פעילות גופנית - זו הפעלה של כל החושים. ההקשבה למוזיקה, תיאום התנועות, הריכוז הנדרש - כל אלה יוצרים מצב של שמחה טהורה. זוהי דוגמה מושלמת של Mindfulness: כשאתה מתרכז לחלוטין במה שאתה עושה ברגע הזה - אתה חש אושר אמיתי. את העיקרון הזה אני מיישמת גם בפעולות יומיומיות - כשאני מבשלת, מסדרת את ארון הבגדים, או נמצאת בסביבה רועשת. אני מרגיעה את עצמי בכך שאני מתרכזת בדבר אחד, מבלי לאבד את הקשב לסביבה. האיזון הזה מעניק לי תחושת שליטה וביטחון.
בשנים האחרונות למדתי גם להתפלל. מאחר ואינני יכולה לקרוא את התפילות הכתובות, שיננתי חלק בעל פה ואת השאר אני שומעת בהקלטה. לעיתים קרובות אני מתפללת בנוסח אישי, מה שמעניק לי תחושת חיבור עמוקה לבורא-עולם. חיבור זה התחזק במיוחד מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", כשתחושת הביטחון של כולנו נסדקה.
למצוא שמחה ומשמעות בנתינה
במשך 15 שנים התנדבתי באגודה למען העיוור, שם הנחיתי תלמידי תיכון ושיבצתי אותם למשפחות של אנשים עיוורים. עבדנו יחד כדי לסייע בהתמודדות עם האתגרים היומיומיים של ראייה ירודה ועיוורון - החל מהקראה וכתיבה ועד ליווי ותמיכה רגשית.
הפעילות למען עיוורים לימדה אותי לא רק על חייהם והתמודדויותיהם, אלא גם על עצמי. תהליך הלמידה הפך להיות כמו חיידק שמקנן בי, וגם לאחר שהפכתי לאם המשכתי בפעילות זו. הקמתי שירות חדש שבו יישמתי את הידע והניסיון שצברתי, ואף הכשרתי אחרים להמשיך בדרך זו.
"כולם רוצים לתת אך מעטים יודעים איך", שרה נורית גלרון, ומילים אלו מהדהדות בי עמוקות. כמי שחוותה אכזבות מאנשים, למדתי שנתינה אמיתית דורשת הקשבה עמוקה לצרכי האדם שמולך. צריך לתת בדרך המתאימה לו - זו שהוא מבקש ולה הוא באמת זקוק.
"זה המדליק נר מנר - זה נהנה וזה לא חסר" (במדבר רבה, פרשה י''ג). מצאתי בנתינה את המשמעות לחיי. היא אפשרה לי לגלות יכולות חבויות בתוכי, לתת ולקבל אהבה אנושית. אצלי זה רק העצים את הרצון להמשיך ולתת.
למצוא משמעות בלמידה ויצירה
פיתחתי סקרנות בלתי נדלית ללמוד נושאים חדשים. גיליתי תשוקה ליצירה, לכתיבה ולריקוד, והמשכתי ללימודי תואר שני. כל קורס חדש הוסיף נדבך לתחושת האושר האישי שלי. כשיש מטרה, יעד וסיפוק בעשייה, מתעוררת תחושת חיוניות ומשמעות עמוקה בחיים.
למצוא שמחה בדרך, לא רק ביעד
לעיתים קרובות, הדרך להישג מסוים מביאה יותר שמחה מההישג עצמו. כשאני חדורת מוטיבציה למטרה, אני מתמלאת בתחושת סיפוק (עוד לפני שהגעתי למטרה עצמה). כל הצלחה קטנה בדרך מובילה להצלחה נוספת, ותחושת המסוגלות וההערכה העצמית מתחזקות. כך הדרך עצמה הופכת למקור של שמחה אמיתית.
ההתייחסות החיובית למציאות מעידה על תחושת חיות ועירנות, על היכולת לחוש את רטט החיים - גם בכאב וגם בשמחה, גם בכעס וגם באכזבה. זוהי תפיסת עולם שלדעתי מאווררת את הנפש ומאפשרת לה להכיל את כל ההזדמנויות שהחיים מספקים.
האושר האמיתי טמון בחוויה של רטט החיים המשותפת לכולנו. להיות שמח זה לא רק לראות את חצי הכוס המלאה - אלא גם להכיר בחסר ולעשות מאמצים להשלימו במידת האפשר. כשתפיסת המציאות משתנה, גם אם הקשיים נשארו אותם קשיים - אני יכולה לענות בכנות: "אני שמחה".
רוצים לשמוע עוד?
אני מעבירה הרצאות מעוררות השראה לארגונים, חברות ומוסדות אקדמיים על התמודדות עם אתגרים, מציאת כוחות פנימיים ובניית חיים מלאי משמעות לצד ולמרות הקשיים בדרך. אשמח לחלוק את סיפור המסע שלי והתובנות שגיליתי בדרך גם אתכם.
לתיאום והזמנת הרצאות נא ליצור קשר בטופס למטה